פסק-דין בתיק ת"א 8071-07

            התביעה

1.         התובעת ילידת 1945.

לטענת התובעת, ביום 10.3.04 בשעה שצעדה ברחוב בן יהודה בנתניה, נתקלה לפתע  באבני מרצפת שבורות ובולטות שהיו במקום, היא נפלה ונחבלה בכתף ימין ובברך ימין (להלן: התאונה).

התובעת נלקחה לבית החולים שם אובחן שבר בברכה הימנית, ולאחר שטופלה שוחררה לביתה בהמלצות להמשך הטיפול.

מאחר וכאביה של התובעת לא פסקו, ומומחה אבחן כי היא זקוקה לניתוח גם בכתף, היא אושפזה ביום 16.4.04, נותחה ושוחררה מבית החולים כשידה מגובסת.

לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה נגרמו לה נכות לצמיתות ונזקים רבים נוספים, ועל הנתבעת כאחראית למכשול לפצותה בגין נזקים אלו.

2.         הנתבעת הכחישה את האירוע ואת כל הפרטים שמסרה התובעת, והוסיפה והכחישה גם את אחריותה לכל הנזקים הנטענים.

            נסיבות הנפילה

3.         בתצהירה ובחקירתה תיארה התובעת את נסיבות התאונה, כשלדבריה ביום האירוע בשעה 20:00 לערך, היא צעדה לבדה בהליכה ספורטיבית, כשלפתע נתקלה במכשול ונפלה.

התובעת הציגה תמונות המתארות את מקום הנפילה (נספח א' לתצהיר ת/2), ובהן נראית מדרכה עליה ממוקמים שני מכסי ביוב, כשסביב אחד מהם נראה מרווח לא גדול בין המכסה לבין המדרכה סביבו, והסבירה:

"אני מצביעה על תמונה מס' 2 שבה נראית עגלה של אשפה. ביום התאונה העגלה עמדה קרוב יותר למכסה הביוב והייתי חייבת לזוז קצת כדי לא לעבור לכביש והרגל שלי נתקעה. אני לא יודעת איך נפלתי ולא יודעת במה נתקלתי כנראה שנתקלתי בחור הזה... נפלתי וקמתי ונעמדתי בצד לאט לאט. אני מסמנת ב- X במקום שהוא פחות או יותר מקום הנפילה. אני לא יודעת להגיד במדוייק" (עמוד 8).

התובעת נחקרה על התמונות שהציגה, אך לא זכרה מתי צולמו, ואף אישרה כי יתכן שחלפו מספר שנים עד שעשתה זאת, למרות שהיא מתגוררת בקירבת מקום ומכירה את האזור.

התובעת צירפה שתי תמונות נוספות, שצולמו במועד אחר, וגם לגביהן היא לא ידעה למסור פרטים על מועד הצילום והאם בוצע לפני או אחרי התמונות שבנספח א', אם כי ניכר שהתמונות הנוספות צולמו בשעת לילה וחזות המקום והמפגע הנטען נראים מעט שונים (ת/3).

            התובעת סיפרה כי בזמן התאונה לא היו עדים במקום, והיא התקשתה לקום לבדה, ולכן התקשרה לבנה שהגיע לעזרתה. התובעת התלוננה בפני בנה על כאבים מהם היא סובלת, והוא סייע לה ולקח אותה למר"ם לטיפול רפואי (בעמוד 7). התובעת נשאלה מדוע לא ציינה עובדות אלו בתצהיר, והשיבה כי היא מסרה את הדברים, ואינה יודעת מדוע לא נכתבו, וכי "במשפט הבא כבר אדע מה לכתוב" (עמוד 14), וכשנשאלה מדוע בנה לא הגיע להעיד על הנסיבות, כמי שהיה הראשון שהגיע למקום וכמי שסייע לאימו, השיבה כי הוא גר בחו"ל כבר שנים רבות ולא יכול היה להתייצב (עמוד 7). 

התובעת נשאלה גם מדוע לא צורפו המסמכים הרפואיים הראשוניים שניתנו לה ביום התאונה, והסבירה כי מסמך המר"ם נמסר במיון בית החולים, ומבית החולים קיבלה רק סיכום מחלה ולא תעודת חדר מיון או טופס קבלה (עמוד 9).

מדובר איפוא בגירסת התובעת כגירסה יחידה של בעלת דין, ובנסיבות אלו יש לנמק מדוע ניתן להסתפק בדבריה כמבססים את התביעה.

4.         ב"כ התובעת טענה כי גירסתה לא נסתרה וכי התמונות מוכיחות כיצד נראה המקום בעת התאונה (נספח א'), וכיצד הוא נראה לאחר שתוקן ע"י העיריה (ת/3).

            אלא שהתמונות שצולמו אינן משקפות את מצב המקום ביום התאונה אלא ככל הנראה כמה שנים לאחר מכן, ואף אין לדעת איזה סט תמונות צולם קודם, האם התמונות שבנספח א' או אלו שב- ת/3, שכן התובעת לא ידעה למסור שום פרט או נתון על כך (עמודים 7-8).

            ויאמר, כי מהתמונות שצורפו עולה כי לכאורה קיים הבדל בין מצב השטח הנראה בנספח א' לבין התמונות ב-ת/3, מבחינת החיבור בין המרצפות למכסה הביוב, אולם בחינה מעמיקה יותר של כל הפרטים הסובבים את מקום האירוע מלמדת שאין שוני מהותי, ובהחלט ניתן לראות בכל התמונות את אותם תיקוני מלט בדיוק, ואת המרצפות המסודרות באותה זווית סידור. לא הוצגה תמונת תקריב המאפשרת השוואה מלאה, ויתכן כי השוני נובע מזווית הצילום האחרת או מתנאי התאורה במקום, ולטעמי בנסיבות אלו, יש קושי להסתמך על התמונות כתומכות ומחזקות את גירסת התובעת (ועוד אדרש לכך בהמשך).